גם אתם מכירים את זה?
יש אנשים שכסף מעסיק אותם דווקא כשאין מספיק.
ויש אנשים שמגלים שגם כשיש - השקט עדיין לא מגיע.
יש מי שבודקים שוב ושוב את חשבון הבנק.
יש מי שמתקשים להוציא כסף, גם כשהם יכולים.
יש מי שמתקשים לבקש את הסכום שמגיע להם.
יש מי שעובדים הרבה יותר מכפי שהם באמת רוצים, מפחד שאם יעצרו הכול יתפרק.
יש מי שנותנים לאחרים בקלות, אבל מתקשים לקבל
ויש מי שהמצב הכלכלי שלהם השתנה כבר מזמן אבל הגוף עדיין חי כאילו המחסור עומד בפתח.
כל אלה אינם רק סיפורים על כסף.
אלה סיפורים על היחסים שלנו עם כסף.
יש מציאות כלכלית אמיתית: הכנסות, הוצאות, יוקר מחיה,
התחייבויות, אפשרויות ומגבלות.
אבל לצד המציאות הזאת מתקיימת עוד מציאות:
האופן שבו אנחנו פוגשים אותה.
מה קורה בגוף כשצריך לדבר על כסף?
מה אני מרגיש כשאני מבקש תשלום?
מה קורה לי כשמגיעה הוצאה לא צפויה?
מי אני כשיש לי יותר?
ומי אני כשיש פחות?
וכמה מן התגובה שלי שייכת למה שקורה עכשיו -
וכמה ממנה היא סיפור ישן שאני עדיין נושא איתי?